Not Banner
ברוך הבא
אורח

חיפוש מהיר
חזרה לרשימה מלאה >>> חברים כותבים
הכרויות תחרות כתיבה - לימור קורן
..שוב נכנסת לשקוף בצפון, אני מציצה בכרטיסים של החברים הנמצאים כרגע באתר, את רוב הפרצופים אני כבר מכירה מטיולים, מסיבות או מפגשים מצומצמים, ואז אני קולטת כרטיס חדש, אני פותחת את הכרטיס ורגועה מאוד, בשקוף אין נשואים ואני יכולה לפנות אליו על מנת להכירו..
לאחר עיון ממושך אני מחליטה לנסות ולפתוח איתו שיחה באון ליין, חולפת דקה ואף יותר ותגובה אין, אני מחליטה שאם אין ברירה אשלח לו הודעה בזאת הלשון: "ניסיתי לשוחח איתך באון ליין ולא ענית, אשמח לשוחח..."
חולף יום, אני נכנסת שוב ומציצה בדואר היוצא ולהפתעתי אני רואה שהוא פתח את ההודעה אך תגובה לא קיבלתי ממנו.
מאוחר בלילה, לאחר שאני חוזרת מעוד משחק באולינג תוסס ורווי חברים שאני אוהבת, אני מחליטה לעשות עוד ניסיון אחד, אני נכנסת לשקוף ולהפתעתי הוא שם, בלי להתבלבל אני קוראת לו לשיחה און ליין – הוא עונה לי..
כך אנחנו יושבים מול המחשב שעה ארוכה ומשוחחים, אני מביטה בסגנון הכתיבה שלו, ומנסה לקרוא בין השורות, לאחר עוד כמה דקות אני מציעה שאולי נעבור לטלפון, מה יותר חשוב מלשמוע אותו בצד השני, להקשיב לטון הדיבור, לשמוע את השפה, ולנסות לתהות על קנקנו יותר לעומק..
כך אנחנו משוחחים למעלה משעה ובסופה ברור לשנינו- חייבים להיפגש, אנו נפרדים בסוג של געגוע ויודעים שהשחר כבר עולה..
מניסיון העבר למדתי שאסור לי לקבוע עם בחורים ללא תמונה, אסור להיפגש ללא שיחת טלפון מקדימה, אל לי להזמינם לביתי כי.. ולביתם בטח שאין על מה לדבר..
אני שוכבת במיטה וראשי מוצף מחשבות על מה, מי, ואיך פתאום הוא הופיע בדיוק ברגע בו הרגשתי שאני לוקחת פסק זמן.
אני יוצאת לעבודה, סהרורית לחלוטין, פתאום מקבלת הודעה בטלפון: " חושב עלייך..", אני מחייכת ויודעת שהפעם אולי זה, זה.
למחרת בערב אנחנו מחליטים להיפגש, קובעים בבית קפה קטן בקצה העיר, מקום שקט ורגוע שיתאים לפגישה ראשונה, ברגע שאני יוצאת מהרכב ונעמדת מולו אני מרגישה שהלב שלי מפרפר, הוא עומד ומחייך אלי, "כמה יפה את" הוא אומר לי, ואני רק מחייכת..
הפגישה עוברת בנינוחות מרבית, ושנינו מבינים שזוהי התחלה מבטיחה למשהו אמיתי..
כעבור כמה ימים אני מזמינה אותו (כן אני זו שמזמינה) לרקוד איתי באילן, אני מרגישה כאילו אני מרחפת, חברי הנהדרים סביבי והוא איתי במרכז הרחבה..
בבוקר, אנו מתעוררים חבוקים מלילה קסום, אני אומרת לו רק דבר אחד : " מה שלא יהיה, אני נשארת בשקוף, זה הבית שלי, זה המקום שהחיה אותי ונתן לי אויר לנשימה, בשקוף אני מוקפת באנשים טובים שכל מבוקשם הוא לעשות לי רק טוב, שקוף זו משפחה, פתאום יש לי אחים ואחיות ואין משמעות לפערי הגיל, אין שייכות למראה או מצב אישי, כל אחד מתקבל בזכות מי שהוא .." ומוסיפה ומבקשת: " אשמח אם תישאר איתי בחיים ובשקוף.."
וכשהוא מהנהן בראשו ומחבק אותי, אני סוף סוף יודעת שמצאתי את שאהבה נפשי ..

לימור קורן.